<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' אמור</h1>
<h2>דף מב:</h2>
לה יטמא [ויקרא כ"א] שלא יטמא לאחרים (שמה) [עמה]. שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני בידי.
<h2>דף מג.</h2>
הגוסס אינו מטמא כמו ששנינו [אהלות פ"א מ"ו] אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגויד ואפילו גוסס. ואם שחט בו שנים או רוב שנים אינו מטמא שכך אר"י א"ש [גיטין ע' ע"ב] שחט בו שנים או רוב שנים ורמז כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו.
<h2>דף מג:</h2>
לנפש לא יטמא [ויקרא כ"א] אין לי אלא המת ומנין לרבות את הדם ת"ל לנפש (זהו) [ואומר] כי הדם הוא הנפש (דברים י"ב) ומנין לרבות כל הטמאות הפורשת מן המת ת"ל ואמרת אליהם לנפש לרבות כל הטמאות הפורשת מן המת. בעמיו בזמן שעמיו שם אינו מטמא. אבל מטמא למת מצוה.
לה יטמא [ויקרא כ"א]. אינו מטמא על איברים. שאין אדם מטמא על אבר מן החי מן אביו אבל מטמא הוא על עצם כשעורה מן אביו. ר' יודה אומר אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו אבל חוזר הוא על עצם כשעורה מאביו. מעשה ביוסי בן נכסם שעלתה נומי על רגלו ונכנס הרופא לחתכה. א"ל כשתניח בו כחוט השערה הודיעני. חתכה והניח כחוט השערה. הודיעו. קרא לנחוניא בנו אמר לו בני עד כאן היית מטפיל בי מכאן ואילך צא לך. שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו. וכשבא דבר לפני חכמים אמרו על זה נאמר צדיק אבד [בצדקו] (קהלת ז') הצדיק אובד וצדקו עמו.
<h2>דף מט:</h2>
לנפש לא יטמא [ויקרא כ"א] אין לי אלא המת ומנין לרבות את הדם ת"ל לנפש (זהו) [ואומר] כי הדם הוא הנפש (דברים י"ב) ומנין לרבות כל הטמאות הפורשת מן המת ת"ל ואמרת אליהם לנפש לרבות כל הטמאות הפורשת מן המת. בעמיו בזמן שעמיו שם אינו מטמא. אבל מטמא למת מצוה.
<h2>דף נד:</h2>
ומת שמונח תחת סכך אסור לכהן שיכנס שם ואפילו תחת האילן ואפילו תחת אבנים היוצאות מן הגדר אוהל הוא ואסור לכהן להכנס שם. ומת המונח בבית וחלון פתוחה מבית לבית ואפילו לכמה בתים אסור לכהן להכנס לתוכן. ובלבד שיהא בחלונות טפח על טפח. ואם נסתם החלון בעצים ובאבנים בדבר שאינו מקבל טומאה נפסקה הטומאה ומותר הכהן להכנס לשם.
